בְּלוֹגַּאיָה

גאיה אריאל

29.12.19

Sheets happens

 

סיפרתי לכם שאני בניסוי?

אני מתנסה באיך לא להפריע לשדה האפשרויות הבלתי מוגבלות להגשים את הבקשות שלי, ולפעמים אפילו לעקוף אותי ולתת לי את מה שעדיין לא הספקתי לבקש.

אז הבוקר נזכרתי שאני צריכה לקנות מצעים. די דחוף.

שלחתי בקשה שזה יגיע והמשכתי את ענייני, וכמובן שכחתי.

ובעודי נכנסת בחופזה לקניות בסופר השכונתי שלנו, הדבר הראשון שעיני רואות הוא סייל של מצעים, ממש מול עיני, במחיר מצחיק. חייכתי לעצמי וניגשתי לבחור.

מכיוון שמיהרתי, כבר לא ממש היה אכפת לי איזה, לקחתי במהירות מה שהכי קרץ בצבע והתכוונתי להמשיך. אבל הגוף לא זז משם, הידיים הססו, ולבסוף משכו אותי להרים מארז אחר שהיה בצד ולא ראיתיו קודם לכן.

הסתכלתי ונדהמתי.

ואולי בעצם לא, כי אני מצפה לניסים ולתקשורת הדו צדדית שלי עם השדה הקוואנטי.

על המצעים כתוב:

Magic happens

 

 

 

על נִסִּים וְנִפְלָאוֹת.

המאמר נכתב עבור המקומון המקסים של כוכב יאיר-צור יגאל "הישוב", לכבוד חנוכה, ופורסם היום 17.12.19.

 

בָּאנוּ חֹשֶׁךְ לְגָרֵשׁ, בְּיָדֵינוּ אוֹר וְאֵשׁ.

נעים להכיר, שמי גאיה. השנה, יום הולדתי חל במועד הדלקת הנר הראשון של חנוכה. הוזמנתי לכתוב כמה מילים על ניסים ונפלאות, וכמובן נעניתי בשמחה.

אז ברור שכילדת חנוכה אני חובבת אור, במיוחד כזה שמגרש את החשיכה. והאור הוא יֵדַע כמובן.

אבל לא סתם יֵדַע. כזה המראה לנו כיצד הדברים בעולמנו עובדים. הוראות ההפעלה של עצמנו, של האנושות, של העולם הזה שאנו מרגישים אותו כמציאותי כל כך.

בילדותי ביליתי זמן רב בשיחות ומשחקים עם פֵיוֹת וְשֵׁדוֹנִים, ומכיוון שלא סיפרתי לאיש על כך, לא יכולתי לדעת שהם "לא קיימים". לכן כנראה, לא נוטרלו בי היכולות הטבעיות שקיימות למעשה בתוכנו, ההופכות אותנו חלק מהשלם הרב מימדי...

וכך, המשיכו להופיע בחיי קסמים, ניסים ונפלאות, בלי קשר לחגים ומועדים, ובלי קשר להגיון.

במילון, 'נֵס' מוגדר כהתרחשות על-טבעית; פֶּלֶא. בחוויה שלי, נִסִּים וְנִפְלָאוֹת הן התרחשויות טבעיות ואפילו שכיחות. רובנו פשוט עסוקים מידי בלפרש את החיים באופן מנטלי, "לחשוב ברצינות" ולכן איננו שמים אליהם לב. (פֵיוֹת וְשֵׁדוֹנִים למשל, אינם מְתַקְשְׁרִים עם אנשים שחושבים באופן יותר מידי רציני. זה מבריח אותם ;-) )

היום, המדע כבר הוכיח שוב ושוב שהכוונות והמחשבות שלנו לוקחות חלק משמעותי ביצירת המציאות שלנו. למעשה, כל מה שאנו רואים מול עינינו הוא 'יצירה' שלנו: פיזיקת הקוואנטים מראה לנו שהחלקיק קיים רק כשמתבוננים בו.

מדהים, לא?

וזהו נס. אז... זה טבעי או לא טבעי?

כדי להיות מחובר לחלק המתבונן הזה, שנותן תוקף לחלקיקים שיוצרים את המציאות הנראית לעין, החשיבה השכלתנית המוגבלת צריכה לפנות מקום לחשיבה שונה. חשיבה פתוחה ומאפשרת. התכוונות.

מה זה אומר בעצם?

המצב האידיאלי להיות בו הוא אי-ידיעה או, בואו נקרא לזה "אִפְשׁוּר".

ברגע שאנחנו 'חושבים שאנחנו יודעים משהו', בטוחים, נאחזים בדעה 'שלנו', באותו הרגע צמצמנו את האפשרויות, דחסנו את עצמנו למגירה הקטנה עלינו בכמה וכמה מידות.

ואכן, החיים של רוב בני האדם אכן צפויים, צפופים, ואפילו יוצרים כאבים פיזיים מרוב אי-נוחות... נכון?

כשחושבים שוב ושוב אותה מחשבה היא הופכת לאמונה. ואמונות, טבען להיאחז בכל הכוח, או... שמא אנחנו נאחזים בהן?

בכל מקרה, הן המקור לקסמים בחיים שלנו, והן גם, בעיקר, המקור לצמצום.

כל מה שאנחנו מאמינים בו מתגשם. מדוע?

כי רק מה שאנחנו מאמינים בו, נוכל לראותו מתגשם בחומר.

לכן, היכולת לפתוח את "הראש" לאפשרויות חדשות, היא זו שמאפשרת להופעות חדשות של מציאות שונה ממה שאנחנו מכירים.

ברור שזה לא כל כך פשוט.

רגע... זה ברור שזה לא פשוט?

אולי גם זו אמונה?

בחיים הבוגרים שלי, גם בתקופות שממש הרגשתי שהחיים 'לא עובדים לי', המשיכו להתרחש ניסים. פשוט לפעמים, בלי לשים לב, לא הפרעתי לחיים המופלאים לקרות. לא שמתי לעצמי רגל.

מאז שאפשרתי לאור להראות לי כיצד גלגלי השיניים בעולם הזה עובדים, כמעט כל התרחשות מרגישה לי כנס.

והעניין הוא, שאני לא באמת מופתעת. ז"א אני מלאת הוקרה, שמחה, הערכה לקסם של החיים, השתאות מהאופן בו הניסים מראים את עצמם, ויחד עם זאת אני מצפה להם כל הזמן.

ברגע שאנחנו פתוחים להבנה שהכל מחובר בעצם, שקורי זהב מחברים את הכל בעולמנו, את כולנו, ברבדים בלתי נראים ובלתי מובנים, ברגע שאנחנו נכנעים ללא ידוע ונהנים מהמשחק, אז הכל, הכל אפשרי.

בכל בוקר אני אומרת לעצמי ולעולם בוקר טוב, ושואלת: אילו הרפתקאות מופלאות יקרו לי היום? איזה קסמים יופיעו? איזה ניסים יקרו? מה עוד אפשרי?

והתשובות מראות את עצמן במשך היום. ואם אני רוצה לתת לעצמי 'קרדיט' שאכן אני הבאתי לחיי את הניסים האלה, אני משחזרת את המחשבות שלי לאחור, את הכוונות שלי, ורואה שאכן, מה שרציתי התגשם.

לא תמיד אחד לאחד, החיים אוהבים להפתיע: המהות של הדברים מתרחשת, וכמו שאני אוהבת לאמר: לטובתי הנעלה ביותר, ובאופן המופלא ביותר.

חג אורים שמח!