בְּלוֹגַּאיָה

גאיה אריאל

28.9.2019

שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה ❤

התקופה הזו של ראש השנה שלנו מתרחשת בדיוק כשהמחזור השנתי שלי מתחלף (בסביבות שלושה חודשים לפני יום ההולדת שלי), ז"א בעצם מסתיימת עונה של הטלנובלה של חיי, ומתחילה להירקם עונה חדשה.

במפת השנה החולפת שלי נכחו ערוץ המוטציה (איך לא), וערוץ הארעיות:

The Channel of Transitoriness - A design of Jack-Of-All-Trades…

במת החיים שלי הייתה שזורה בהרפתקאות מאד אַנְ-אֶקְסְפֶּקְטֶד!

רק משני שמות הערוצים האלה ניתן להבין שהשנה שלי הייתה טבולה במרינדה של אירועים וחוויות שאינם עניין של שגרה בְּחַיַּי הַנְּזִירִיִּים , ושהתנסויות אלה חנכו אותי והעבירו אותי מוטציות ושינויי-צורה שהשאירו אימפקט נוטף צוף... ואכן כך היה ;-)

אז מה קרא לי החוצה מהמנזר שלי בשנה החולפת?

שני מעברי דירה, וואו! זה לא משהו פשוט לנזירה שכמוני.

נאלצתי לעבור מבית שאהבתי מאד בגלל שינוי אנתרופולוגי בסביבה בה גרתי, ואז באופן הכי בלתי צפוי הגיע המניפסטור המושיע להוציאני משם. ואז, אחרי התבהרות רגשית, המשכתי הלאה למרחב משלי, הרחק מהמולת העיר הסואנת, ומהאורה המשותפת. 

מוטציה במוכנות שלי לחוות "זוגיות", במוכנות שלי לשחרר את הפורמט שנוצר והעיק עלי, ולחוות את הקשר בפורמט אחר, חדש, לא ידוע מראש...

הוזמנתי להשתתף בפסטיבל בינלאומי לעיצוב האנושי. עצם רעיון השתתפות שלי בפסטיבל היה מוזר עבורי, והביטול בהתאם לסמכותי הפנימית היה חוויית שחרור ויושרה מרגשת מאין כמוה.

ואם בהזמנות ממש בלתי צפויות עסקינן, אז הנה אחת מקסימה ומשעשעת, לדגמן הלבשה תחתונה עבור "AYOOLA", ולפגוש את עצמי בצילומי פרסומת בפייסבוק, ובכל פעם מחדש לגלות שאני ממש ממש מופתעת ;-)

והזמנה מכיוון אחר לחלוטין - להצטרף לצוות בית הספר לעיצוב האנושי בישראל, כמורה בקורס הכשרת מדריכי LYD. מרגש ומעצים, ולחלוטין תפור עלי... כמעט כמו הגוזיות של אָיוּלָה :-)

ועוד... כהנה וכהנה חֲוָיוֹת... קצרה היריעה מלהכיל 😲🙃

טוב, ברור שהצצתי בתָּכְנִיָּה של העונה הבאה ... אני כבר מתכוננת.

ובלי קשר לצבען של החֲוָיוֹת הממתינות לכל אחד מאיתנו בשנה הקרובה שלו, אני מאחלת לכולנו, לכבוד השקת העונה החדשה בטלנובלה...

שאבק הכוכבים שמומטר עלינו (שאנו למעשה עשויים ממנו), ימשיך ליצור קסמים ומופעי זיקוקים ונצנוצים מופלאים בשמיים הקוסמיים של חיינו,

שנדע לקבל בכייף את המוטציות, הארעיות והתנודות המנענעות אותנו ללא הרף ודואגות שלא יהיה משעמם לרגע קט,

שנתקדם עוד ועוד לעבר אהבה עצמית נקיה מכל רבב 🤩

שנזכור שאנחנו באמת רק היבט של התודעה האינסופית הבלתי נתפסת,

שנרשה לעצמנו פשוט להיות 😎

ו...

לאכול עוגת שוקולד (טוב, טבעונית ללא גלוטן) 😋

 

בְּאַהֲבָה עַצְמִית וְלֹא רַק,

❤❤❤

שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה!

 

 

 

 

 

 

24.9.2019

פִּטְרִיּוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת?

הִתְעוֹרְרוּת לִכְבוֹד רֹאשׁ הַשָּׁנָה ❤

רכבת ההרים ממשיכה בנסיעתה המטורפת-משהו. כן, החיים הופכים יותר ויותר אינטנסיביים, משהו במגנטיות של כדור הארץ, השינויים באופן בו אנו חווים את מימד הזמן ועוד הסברים כאלה ואחרים.

רכבת המוטציה, שינוי, טרנספורמציה.

שמתי לב שאני נדרשת ליותר ויותר סתגלנות וגמישות. ככה זה בארץ הפלאות: טועמת שיקוי קסמים וגְּדֵלָה מאדדד, נוגסת בפטריית הֲזָיָה וקְטֵנָה, כמעט נעלמת... וההרפתקה ממשיכה להפתיע מכיוונים שונים ומשונים.

אז מצאתי את עצמי עוברת דירה שוב. והפעם לבדי, יוצאת מהמרחב המשותף שעברתי אליו לפני כמה חודשים. הקשר הזה, באופן הזה, היה התנסות חזקה ומעוררת. כל התובנות שהגעתי אליהן בשנות הניסוי שלי, אודות מערכות יחסים ואודותיי בתוכן, הראו את עצמן כנכונות מאד.

אותה תחושת פלאים שהרגשתי כשהתאהבתי, תחת השפעת פטריית ההֲזָיָה, אכן אפשרה לי להתקפל ולהיכנס לקופסה שאינה במידותיי ה"אמיתיות". וכשעברה ההשפעה, גיליתי שלוחץ לי מאד, למרות שהיה גם נעים.

עברו עלי ימים לא קלים. הידיעה ההולכת ומתבהרת שהקופסה מאד קטנה עבורי הובילה אותי שוב לרצון העז להיות לבד, במרחב האנרגטי שלי.

יחד עם זאת, המיינד שאחז בשאריות הפנטזיה לא נתן לי מנוח. אבל האם זו באמת רק פנטזיה? אולי אני פשוט לא יודעת להתפשר, כמו שאמר לי בן זוגי. אולי באמת, כדי לחיות עם מישהו, צריך לדעת לוותר ולהתפשר ולעשות איתו ולמענו דברים גם כשלא ממש רוצים?

 

אולי?

 

ואולי לא?

 

ואולי זו (פטריית) ההֲזָיָה האמיתית, הגורמת לתופעות לוואי קשות לכל אלה הניזונים ממנה? אולי האמונה, הכל-כך מושרשת, שהרמוניה, העצמה וגדילה במערכות יחסים באות מפשרות, הקטנה עצמית, וויתור על מי שאנחנו, ותילי תילים של ציפיות (מעצמנו ומהאחר), אולי כל אלה הן תופעות לוואי של האנושות המסוממת בסם שינה חזק ומטשטש?

 

אז מה?

 

נישאר לבד?

 

אז זהו שזו שאלה טריקית.

בארץ הפלאות, ארץ אשליית הנפרדות, כל אחד אכן עושה את מסעו לבד. כמו שרא אמר תמיד: במושב האחורי של החללית שלנו יש מקום רק לנוסע אחד.

לכן בכל מקרה, בחוויית המאיה הזו, אנחנו "לבד".

אנו רואים דרך חלון החללית שלנו עוד חלליות, וחלקן נוסעות במקביל אלינו כברת דרך. אנו מזהים את הנוסעים שלהן שמנופפים לנו מהחלון ויודעים שאלה הם חברינו למסע, בפרק זמן זה.

זה הכי ביחד שאפשר.

וכן, אנחנו יכולים להיות איתם "ביחד", באופן שנכון עבור שנינו ותומך במי שאנחנו... "קַבָּלַת הַמִּגְבָּלָה הִיא הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן בְּהִתְעַלּוּת". (שער 60, שער המגבלה.)

וחברים למסע אלה, לעיתים נוסעים לצידנו "הרבה" זמן, לפעמים "מעט" זמן, אין לזה באמת משמעות. אנחנו נפגוש את חברינו למסע בדיוק כפי שנכון לנו ובעיתוי המדויק עבורנו. וכל זה בכלל אינו בשליטתנו. כולנו חלק ממארג אינסופי של תזמונים, מיקומים ורבדי תודעה.

יש לנו מה ללמוד זה מזה, להתנסות ביחד, להתחכך. החיכוך הכרחי לצמיחתנו, איננו יכולים לוותר עליו. אינטימיות נובעת מחיכוך. השאלה היא תמיד אם אנחנו רוצים להעצים זה את זה ולאפשר לעצמנו ולאחר להתרחב ולהיות יותר ויותר "הוא", או להישאר קטנים ובטוחים בתוך קופסת-מערכת-האמונות-הַמְּנֻמְנֶמֶת וְהַמְּצַמְצֶמֶת שלנו.

האם יש לנו בחירה?

שאלה מעניינת... אין לי תשובה עליה, והאמת - היא גם אינה מטרידה אותי.

גם אם אין בחירה, זו חוויה של "בחרתי". בכל מקרה לא יכולתי להישאר בקופסה. אני מתכוונת לחוות את החיים מחוץ לקופסה, בכל פעם יותר.

והתופעה הזו מראה את עצמה יותר ויותר בכל מיני רבדים של החיים: ילדים שאינם מתאימים למסגרות (בארור. כאילו דא?!) צעירים שאינם משתלבים בחיים הנורמטיביים, וכמובן, איך לא, במערכות יחסים. אנחנו שמונה מיליארד פיסות פאזל ייחודיות ושונות זו מזו. לא יכולים להיכנס לשום הגדרה, מסגרת, "שְׁטַנְץ".

ולכן, כל קשר בין שני חלקים שכאלה יהיה ייחודי, חדש, שונה. כל ניסיון להכניס חיבור שכזה לתבניות כרוך בסבל. (זו המומחיות של המיינד ההומוגני להכניס כל דבר לתבניות, במיוחד על בסיס העבר. "ככה צריך"...)

ולמה לסבול כשאפשר לחוות התרחבות, צמיחה, גיוון, העצמה? (נכון, זה דורש מאמץ, לשחרר את התבניות. הן מודבקות חזק. מתעתעות...)

* * *

אז לכבוד השנה החדשה שלנו, ולכבוד רבע הַדּוּאָלִיּוּת שאנו בעיצומו, בואו נאחל לעצמנו ישיבה כֵּיפִית במושב האחורי ונסיעה בטוחה ברכבת ההרים (כדאי להיות חגורים היטב - במיוחד לספלינים פתוחים).

שנהיה פתוחים לאהבה ❤ (עצמית) ולקשרים שמעצימים אותנו, ומאפשרים לנו ולאחרים להיות בדיוק מי שאנחנו, עם כל המתנות והמוזרויות שלנו, העושות אותנו כל כך מיוחדים!

שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה לכולנו!

אני במקום חדש, תרתי משמע, ומזמינה אתכם להתחיל את השנה החדשה עם תהליך התאהבות בעצמכם, בייחודיות שלכם ובסובבים אתכם.

הזדמנות אחרונה להצטרף לקורס המיוחד "העיצוב האנושי של המיניות וההיקשרות", שכולו אודות אהבה וקבלה עצמית :-)

הנה כל הפרטים בקישור כאן, ושתהיה לכולנו שנה מעוררת ומופלאה!

בְּאַהֲבָה עַצְמִית,

אֲנִי 😎