בְּלוֹגַּאיָה

גאיה אריאל

13.4.2019

חֶדֶר מִשֶּׁלִּי

מגיל שבע היה לי חדר משלי.

אהבתי מאד להיות לבדי בחדר, אולי יותר מכל דבר אחר. תמיד העסקתי את עצמי ביצירה, קריאה, האזנה למוסיקה... עולמי הפנימי הפרטי תמיד מילא אותי ועניין אותי.

נשארתי בדיוק כזו. תהליך החיים הביא כמובן התנסויות מכל מיני סוגים... התחלתי 'לצאת מהחדר שלי' לעיתים תכופות יותר וכן, גם להכניס אליו אנשים. היו תקופות שהחדר כבר לא היה "שלי".

בשנים הראשונות של האימהוּת קירותיו התמוססו. מערכות יחסים זוגיות טשטשו אותם, לעיתים העלימו אותם לגמרי. וכשלא היה לי 'חדר משלי', משהו בתוכי התכווץ, מת.

ההתניות, הריצוי, ה"ככה מקובל", "ככה צריך", הנוכחות התמידית של עוד אנשים במרחב שלי... השינה המשותפת בחדר שינה זוגי, ללא היכולת פשוט להיות בתוך האנרגיה שלי, להרגיש את עצמי... חלקים ממני הלכו לאיבוד. אני זוכרת שהייתי מתעוררת בבוקר ומיד יוצאת למרחב אחר - לגינה, למרפסת, לחדר מרוחק. לחוש את שדה האנרגיה שלי, להרגיש לבד.

ואז נפגשתי בידע של העיצוב האנושי ולמדתי שאכן, ככה אני בנויה. זו לא גחמה או הפרעה פסיכולוגית...זוהי המכניקה :-) המרחב האישי שלי, הבית שלי, החדר שלי, השינה לבד - כל אלה חשובי עבורי מאד. וכשהבסיס הזה מעורער, אני לא יכולה להיות במיטבי. אין לי עוגן.

ההיכרות שלי עם עצמי והבנת המכניקה הם העוגן המאפשר לי לשמור על עצמי בזוגיות החדשה שלי. זה הבסיס ובלי זה לא הייתי שם. וכן, יש לי חדר משלי, למרות שזה עדיין תמוה בעיני בן זוגי, ועוד יותר תמוהה בעיניו העובדה שאני לא ישנה איתו בלילה... וזה ממש בסדר שזה יישאר תמוה :-)

שמתי לב שאני כל כך שמחה להתעורר במיטה שלי, בחדר שלי, ולהיזכר שהנה הוא בחדר השני ומיד אראה אותו, ואיזה כייף זה להיפגש בבוקר! נזכרתי שזה היה תמיד הפוך: הייתי מתעוררת ומיד בורחת מהמיטה... תחושה שונה לחלוטין...

העוגן שנוצר בתוכי מהאסטרטגיה, הסמכות והשינה לבד בשמונה (כמעט) שנות הניסוי שלי הוא איתן. יחד עם זאת, עדיין התוכנות והדפוסים מציצים בכל רגע ומנסים לקחת פיקוד. נדרשת ערנות תמידית כדי לא ליפול לבורות עמוקים. יש מהמורות על כל צעד ושעל, המסתתרות מאחורי אמירות כמו "בזוגיות צריך להתפשר", "את לא יכולה לחשוב רק על עצמך" ועוד...

בכל פעם שאני מצליחה לא להיסחף למטריקס הזה של ההתנהגות ההומוגנית, אלא עומדת על שלי תוך כדי תקשורת ישירה וכנה, אני ממש חשה את הקפיצה לרמה הבאה בספירלה, אצל שנינו.

מערכות היחסים מהוות מראה נוקבת לתהליך התודעתי שלנו. שם הכי קשה לראות/לקבל/להסכים שהכל בעצם בפנים, בתוכנו, או יותר נכון, שהכל אחד... כל כך קל להשליך החוצה, זה נעשה באופן אוטומטי, ברירת מחדל.

עכשיו ארבע בבוקר. התעוררתי עם המחשבות האלה ורציתי לחלוק אותן. הבאתי את המחשב למיטה, הכנתי קפה וישבתי במיטה שלי לכתוב.

וכל זה בשקט, לבדי, בלי להעיר את בן זוגי שישן בחדר השני :-)

בוקר טוב!