בְּלוֹגַּאיָה

גאיה אריאל

16/12/2015

ארוחת בוקר משעשעת :-)

 

אני יושבת ומשוחחת עם בחור צעיר, מקסים (אני משוחדת), גנרטור סקרלי. לא מתעניין בהיומן דיזיין כלל, לא יודע דבר. בשיחה אנו משוחחים אודות חבריו הטובים אותם אני מכירה ואף יודעת (בשקט בשקט) מהו הטיפוס שלהם.

השמות כמובן בדויים.

אני: "מה עם דני, מסתדר בצבא? (רפלקטור)

הוא: "נו, את יודעת, הוא עתודאי, יהיה בצבא לנצח. שלחו אותו לבה"ד 1, לא הצליח כלום, הם לא מוותרים ושולחים אותו שוב."

אני: "טוב, זה באמת לא בשבילו..."

הוא: "את יודעת, הוא ווירדו. והבעיה בצבא שאין להם שום כלים להתמודד עם ווירדוז. המסגרת הזו לא יכולה להכיל אותם".

אני: "ומה עם יואל? מבסוט בג'וב שלו בצבא? הוא אוהב את המקצוע שלו, נכון?" (פרוג'קטור, עתודאי, למד משפטים ועכשיו משרת בצבא)

הוא: "נו, תראי, הוא כביכול מצליח, אבל הוא ממורמר, תמיד ממורמר... ותמיד יש לו מה להגיד..."

אני: "ומה עם יניב, השתחרר?" (כנראה פרוג'קטור)

הוא: "כן, אבל גם כן, עצלן. התחיל לעבוד אצל דוד שלו במשהו ממש מעולה, עם אחלה תנאים. אבל גדול עליו עבודה פיזית... חחח, עצלן. אז מה אם קמים בחמש בבוקר ומסיימים בשבע בערב. הוא בחור צעיר! מה הוא כזה מפונק?!"

אני: "אתה יודע, לא כולנו עשויים מאותו חומר... לא כולם מלאי אנרגיה כמוך. זה בסדר שכל אחד שונה, לכל אחד יש את החוזקות שלו והחולשות שלו... גם אני לא מהאנרגטים, אתה רואה את זה, נכון?"