בְּלוֹגַּאיָה

גאיה אריאל

3.12.2014

לִכְרוֹת אֶת רֹאשָׁם!

Off with their heads!

הניסוי של ההיומן דיזיין מאתגר בכל הרמות ומכל מיני היבטים, אין ספק.

אחד ההיבטים המרתקים הוא הזרקור שמאיר ומבליט את ההרגל להיות מובן מאליו ולקבל אחרים כמובנים מאליהם. אנו גדלים לתוך תוכנה מנטלית חזקה ויציבה כבטון. להזיז אותה או לסדוק אותה זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית, כיוון שהיא מוטבעת עמוק בתוכנו.

המבנה החברתי נועץ בנו את ציפורניו מהרגע שאנו מגיחים לאוויר העולם ומאז אין לנו ברירה אלא להסתגל. המשפחה שלנו עוטפת אותנו באהבה, או לא, אך בשני המקרים חונקת אותנו אנרגטית. אין לנו צ'אנס להרגיש מי אנחנו באמת אפילו לרגע אחד.

ויחד עם עניבת החנק באים גם ה"ערכים" לפיהם יש להתנהג, על פי השבט הספציפי שנולדנו לתוכו. אנו מצופים להיות ילדים המתנהגים באופן מסויים, לאחר מכן נוער ואנשים צעירים ולבסוף בוגרים, ולכל תפקיד שכזה יש התנהלות מובנת מאליה.

ילדים אמורים להיות צייתנים וללמוד בבית הספר, נוער אמור קצת למרוד אבל בגבולות המותר, אנשים צעירים אמורים ללמוד ולרכוש מקצוע ולבסוף, אנחנו אמורים להתחתן, להביא ילדים לעולם ולהרוויח כסף.

הנקודה בעלת המשקל העודף כאן היא המובנות מאליו. מה שמצפים מאיתנו ומאלפים אותנו להיות, אנו מצפים מאחרים.

ואפילו כשאנחנו ממש רוצים להשתחרר מהאחיזה של העדר, אי אפשר לעשות את זה בעזרת המיינד. יישום המכניקה האנרגטית שמגלה ההיומן דיזיין, והאסטרטגיות הנגזרות ממנה לכל טיפוס, מהווה בעצם את התחלת ההיפרדות מהדבק העדרי.

אבל, כאמור, זה תהליך ארוך, איטי, ויש לו תוצאות אמיתיות רק אם הולכים עד הסוף. הַמַתָּנָה היא הראייה החדשה שמתחילה לצוץ, וזו הראיה הלא-אישית.

האסטרטגיה שלי כפרוג'קטור היא להמתין להזמנה. כשמישהו מזמין אותי, אז מתחיל התהליך הרגשי של סמכותי הפנימית, זהו תהליך שנמשך זמן, עד להתבהרות, ואז אני יודעת אם ההזמנה נכונה לי או לא. מנסיוני נוכחתי לדעת שההחלטות של סמכותי הפנימית אינן "אישיות" כלפי מי שהזמין אותי, אלא נכונות עבורי, ונובעות מידיעה פנימית עמוקה ופעמים רבות כלל לא מודעת, של מה נכון לי באותו זמן. לי, לכל מי שאני, לא למיינד שלי.

ככל שאני מעמיקה באסטרטגיה שלי, ממתינה ומתבוננת, יותר ויותר מתגלה לעיני ההבדל בין חיים לפי העיצוב שלנו, לבין חיים מנטליים שאנו מכנים אותם "לא-עצמי".

כאשר ההתנהלות הנכונה שלי "לא מוצאת חן" בעיני האחרים, וגורמת להם להשליך עלי את התסכול, המרירות, הכעס או האכזבה שלהם, אז הפער בין העולמות מורגש חזק מאד. לא נחתנו לכאן על הכדור כדי לְרַצּוֹת אחרים או להיות נחמדים... העדר מְתַכְנֵת אותנו "להתחשב", לא להיות חריגים, להיות מנומסים וכו'...

המציאות היא, שכל אחד ואחד מאיתנו, מתחת להררי ההתניות, הוא יחיד ומיוחד. אין שני אנשים זהים. לכל אחד התכונות שלו, המיוחדות שלו, החוזקות שלו. יש כאלה שאינם 'נחמדים', יש כאלה שזקוקים למרחב עצום ולא אוהבים חברה, יש כאלה שנועדו לתמוך באחרים, רבים מאד בכלל לא בנויים לכך וכו'... אין סוף הבדלים ודקויות. לא סתם העיצוב האנושי נקרא "מדע הבידול". זהו אתגר, לצאת מהתכנות.

למזלי הרב אני מעוצבת מראש להיות מחוץ לעדר כך שהיה לי קל מאד לצלול לאסטרטגיה... אני נהנית ממנה מאד, מרגיש לי מאד "בבית". אני לא מצפה מאיש שיהיה כמוני, להיפך. חברי הקרובים שחיים את הניסוי, הולכים והופכים יותר ויותר "מוזרים" וזה היופי. כל אחד בדרכו ובמיוחדות שלו. וכן, הם הולכים ומתרחקים מהעדר... בעיני זו בדיוק הַמַתָּנָה.

תהליך ההתקרבות לעצמי גורם לי יותר ויותר לכבד את מי שאני ואת מה שנכון לי, ומתוך כך גם ללמוד לכבד את האחר, גם אם ההתנהלות שלו אינה תואמת לפנטזיות או לתוכניות של המיינד שלי. אם אין זרימה וכבוד אנרגטי, אין בסיס לאינטראקציה.

נכון שיש אנשים שנמצאים בחיינו בגלל החלטות מנטליות שעשינו בעבר, טעויות, או קארמה :-) וברוב המקרים חלקם נשארים בחיינו בצורה זו או אחרת. יחד עם זאת, דפוסי ההתנהגות שלנו משתנים אט אט, ומאפשרים לאחר לעשות קפיצת מדרגה, או לא.

אין לנו שליטה וכל תוצאה היא בסך הכל חלק מהסרט שבאנו לצפות בו. למרות שזה נראה מאד אישי, זה פשוט לא.

אין קשר בין הורות, אהבה, חברות או קרבה, לבין מובנות מאליו. להיפך! אם אני מרגישה אהבה וחיבה למישהו, יש לי צורך ורצון לכבד את המיוחדות שלו ולא לכפות עליו להתנהל לפי הדפוסים ההומוגניים של העדר... לכן, כל מערכות היחסים, מכל הסוגים, עוברות שינוי והתמרה לכיוונים שאין ביכולתנו לחזות מראש.

החוויה שלי היא מאד נעימה, כשאני מתנהלת נכון עם הקרובים לי ומקבלת יחס דומה. בלי שיפוט, השלכות מנטליות וציפיות. הרגישות האנרגטית מאד מתחדדת כשחיים את הניסוי, וזה מצריך הקשבה פנימית ודיוק לגבי מי נמצא בשדה האנרגיה שלנו. זה לא אישי, זה פשוט מה שצריך לקרות.

אז לאמיצים שביננו שאכן צוללים למאורת הארנב - הרפתקה מרתקת בארץ הפלאות...

וזכרו, יש שם הרבה מפלצות, דרקונים ואפילו מלכה אחת רעה... לא מובטח שם גן של ורדים. ממש לא. רק חיים אותנטיים, החיים הייחודיים שלכם :-)