בְּלוֹגַּאיָה

גאיה אריאל

1.8.2014 

אַפּוֹקָלִיפְּסָה עַכְשָׁו

(מבצע "צוק איתן" בעיצומו)

 

המלחמה הזאת שנחתה עלינו ומתפוצצת לנו בפרצוף היא בית ספר מאד חזק עבורי. הצלחתי להישאר בלתי מעורבת כמעט כל חיי, ונכון שלפעמים יש לי דעה זו או אחרת אבל פוליטיקה ממש לא עושה לי את זה.

כרגע אני חווה את שני העולמות שבהם אני חיה: העולם ההומוגני, המנטלי, שכולו "לא-עצמי" שבו קיימים תוהו ובוהו, מלחמה, דעות, מרחב מוגן וחרדה לבן בצבא, ולצידו – ההתבוננות שלי בתהליך האבולוציוני, באנושות העדרית והמותנית, במשחק של התוכנית הקוסמית, והידיעה שכל זה זמני ועוד מעט הכל משתנה...

תמיד שאלתי את עצמי משחר ילדותי, איך זה יכול להיות שאנשים באמת מאמינים בכל השטויות האלה של טריטוריה, אלוהים זה או אחר, איזה גזע יותר שווה וכדומה. כנערה שקעתי עמוקות בספרות השואה ונפעמתי מכך שאמונה ברעיון כלשהו יכולה להיות חזקה מהחיים עצמם. היה לי ברור שיש משהו בכוח של קבוצה שמעוור אנשים. לא היה לי מושג עד כמה זה עוצמתי. (מבטיחה לכתוב על זה בעתיד, זה נושא בפני עצמו בעל ערך עצום).

עם השנים, לאט לאט גיליתי, אפילו מתוך נבכי המערה המסוגרת שלי מפני העולם, שגרמניה הנאצית באמת הייתה משהו יוצא דופן בארגון שלו ובשאיפות שלו, אבל... בכל העולם ובכל רגע מתים מאות אלפי אנשים על מזבח רעיון או אמונה של קבוצה זו או אחרת.

כמובן שבתקופה האחרונה האיסלם אוחז בגביע הניצחון בעניין הזה משום שאצלם המוות הפך לרעיון המקודש ביותר והם שמחים למות כדי לקדם את המוות של האוייב - כל מי שהוא לא הם. אבסורד, לא? למות כדי שכולם ימותו.

מדהים שהידע של העיצוב האנושי מדבר בדיוק על כך שהמין האנושי עומד להזדכות על עצמו בבקו"ם הקוסמי. השינוי מתחיל ב 2027 (כן, אנחנו כבר שם) ולאט לאט יעלם הזן שמכונה "הומו ספיאנס במעבר", או בשפת החבר'ה : "THE KILLER MONKEY".

מה שלא עובד מבחינה אבולוציונית, סופו להיכחד. השינוי שיתחולל ב 2027 הוא למעשה מוטציה במבנה האנרגטי שלנו שתגרור אחריה שינויים משמעותיים ותביא להיוצרותו של זן חדש במקומנו. כמובן שלא מיד ויהיה תהליך ארוך של היכחדות איטית שלנו והיוולדות איטית שלהם.

לא יהיה ביננו לבינם שום דבר במשותף, אולי רק בצורה החיצונית בהתחלה, ואכן הם ייולדו מתוכנו אבל יהיו כחייזרים בקרבנו. הם נקראים רייב - RAVE. האינטליגנציה והתודעה שלהם תהיה משהו אחר לחלוטין.

"הרייבז" בעצם מיועדים לחיות בקבוצות של חמישה, והתודעה שלהם תהיה משותפת. רק בקבוצה הם יוכלו לתפקד, והתדר שלהם הוא רספטיבי והרמוני. התקשורת שלהם תהיה שונה, "אלחוטית" משהו, ואנחנו כלל לא נבין אותם.

לדברי רא, הם לא יגלו בנו עניין רב, ויהיו הרבה יותר מפותחים תודעתית מאיתנו. "ההקדמה" למוטציה הזאת שמתרחשת במרכז מקלעת השמש של הגוף האנרגטי מתבטאת בתופעה המתגברת והולכת של האוטיזם, וכן בסרטן הערמונית אצל גברים.

זה כמובן לא משהו אישי, פשוט האבולוציה עושה "טעויות" ונוצרות תופעות המופיעות טרם זמנן, ולכן המקרים האלה "נופלים בין הכסאות". הילדים החדשים שיתחילו להיוולד ירָאוּ לנו מאד מאד אוטיסטים. הם לא ייתקשרו איתנו ויהיו קרים לחלוטין. הם יהיו שקטים, לא יבכו אפילו, ואני לא רוצה לחשוב מה יקרה כאשר החייזרים הקטנים האלה ייולדו להורים שאין להם שמץ של מושג מה לעשות איתם.

הילדים האלה לא יצטרכו אותנו אלא עוד שכמותם. ברגע שהידע הזה יקבל קצת במה, הורים ליצורים שכאלה יבינו עם מה יש להם עסק. למעשה, תפקיד ההורים יהיה להאכיל אותם, לקבץ אותם יחדיו ולסמוך עליהם. הם יהיו בעצם ההתחלה של תודעת "כולם אחד".

החלום שלנו בעידן הניו אייג' להיות "כולנו אחד" הוא לא ריאלי. לנו, למין האנושי, אין יכולת באמת להיות "אחד". אנחנו תקועים בתודעת המיינד - שבעת המרכזים - ולא נכנעים לגוף ולסמכויות הפנימיות שלנו, ולכן עדיין תקועים במלחמת הרעיונות של ה"לא-עצמי" האישי והקולקטיבי.

אנו נקראים "הומו ספיאנס במעבר", כי אנחנו כבר לא הומו ספיאנס (7 מרכזים וסמכות מנטלית) למרות שאנו חיים ככה לחלוטין. אנחנו בעלי תשעה מרכזים ותודעה בינארית - האישיות והגוף, כאשר הסמכות לקבלת ההחלטות שלנו היא בגוף.

תהליך הטרנספורמציה של החיים לפי העיצוב האנושי שלנו הוא כניעה לגוף, למבנה החדש שלנו ויציאה מעדר המיינד החזק המתכנת אותנו והופך אותנו לבובות על חוט.

העיצוב האנושי מראה לנו איך לחיות איך הייחודיות שלנו, איך להיות כמו שנולדנו להיות ולא כמו אף אחד אחר. אנחנו, לו היינו חיים נכון, כלל לא היינו רוצים להיות "אחד". היינו נותנים את המתנות הייחודיות שלנו לעולם ויחד יוצרים פאזל ססגוני, מלא הפתעות ומרתק. ברור לחלוטין שלו האנושות הייתה משתנה, לא היו כלל המאבקים והמלחמות האלה. כשהמיינד לא מנהל את החגיגה, החיים זורמים אחרת לחלוטין. אבל... זה לא יקרה.

מי שבוחר להיכנס לניסוי של ההעיצוב האנושי משתנה עבור עצמו עצמו וחייו שלו בתוך העולם הנוכחי משתנים. החיים לפי העיצוב האנושי אינם יוצרים שינוי עדרי, אלא שינוי אינדיבידואלי. חבלי הַעֵדֶר חזקים מאד... לא כולם יכולים להתנתק ממנו. לייתר דיוק, מעטים מאד יכולים.

מה שעוד יקרה ב 2027, זה ש'תפאורת הרקע' שהתוכנית הקוסמית ממטירה עלינו תשתנה מאד. אנחנו בשלהי עידן הקהילה, השבט, האמונה, הדת, הטריטוריה, המשפחה, ההתרבות... כל זה יפסק לטובת הישרדות אינדיבידואלית והעצמה עצמית.

ל ההסלמה המטורפת שאנו חווים בשנים האחרונות של הקצנת הדתות, קידוש רעיון על פני החיים, המלחמות המטורפות על טריטוריה - כל אלה מתעצמות כיוון שהסוף מגיע. זה כמובן לא תהליך של ימים ספורים אלא כנראה כמה מאות שנים, אבל הפור נפל כבר, חשים אותו.

במקביל להסלמה בכיוון הזה אנו גם רואים מערכות רבות שמתפרקות או מנסות להתפרק במקומות רבים בעולם, כי ברגע שהקהילה מתפרקת נופלים גם כל מגדלי הקלפים של מוסדותיה.

בתוך האפוקליסה הזאת, מה שנותר הוא להתחבר לעיצוב המיוחד שלנו. להיכנע לטיפוס שאנחנו, לאסטרטגיה ולתהליך קבלת ההחלטות. בעולם שאין תמיכה מהקהילה (לנו אפילו קשה לחשוב על זה כאפשרות) כל כך חשובה היכולת להתחבר לסמכות הפנימית ולנוע בחיים באופן המדוייק עבורנו.

יש מימד מאד מחזק בידיעת הדברים, כיוון שאז לא לוקחים אותם אישית.

לא מבטיחה גן של וורדים, כלל לא. אבל סוג של השתאות מהתהליך, התבוננות יותר ניטרלית, הבנה, והכי חשוב: במימד האישי, פחות ופחות התנגדות מהחיים. יותר זרימה...

כמי שבאה לכאן לחנוך אנשים לאהבת העצמי ולאהבת החיים, הידע של העיצוב האנושי הוא מתנה עצומה. הטירוף מסביב לא ישתנה. היחס שלנו לעצמנו יכול להשתנות, וכן לחיים עצמם. זו מתנה גדולה עבור עצמנו ואף יותר - עבור ילדנו. ללמד אותם לחיות כמו מי שהם באמת, להחליט החלטות אותנטיות, לגדול כיישוית בעלות עוצמה פנימית.

המסע הזה הזוי ומופלא כאחת.

מנופפת לכם לשלום מסיפון ספינת החלל שלי :-)