בְּלוֹגַּאיָה

גאיה אריאל

07.01.2013

יֶדַע הוּא רַק מֵידָע. הַכּוֹחַ הוּא בַּהִתְנַסּוּת.

הזמן עושה את שלו, הזמן הוא המתנה של חיי.

תובנות והבנות, התגלויות וגילויים במסע הקסום שלי אל העיצוב שלי. המתנה הזו של ההיומן דיזיין עוברת דרכי לאנשים בכל מיני רמות ו

רכים.חלקם מקבלים טיפ זה או אחר, חלקם נכנסים לניסוי בלי ליווי צמוד, וחלקם עוברים איתי תהליך שמקנה להם כלי התבוננות יותר ממוקדים ועוזר להם בדרכם המאתגרת.

אני עצמי "נעולה" בתוך האסטרטגיה שלי ומתמסרת לסמכותי הפנימית. זו חוויה מדהימה. אני לומדת לעומק, כולי בתוך הידע, אבל, מה שמדהים אותי בכל רגע מחדש, שההתנסות והידע הם שני דברים שונים.

אם אדם מגיע אל ההיומן דיזיין במצב של בשלות אמיתית, כל מה שהוא צריך זה להתוודע אל הטיפוס שהוא, האסטרטגיה שלו ומהו תהליך קבלת ההחלטות שלו.

ו ז ה ו !

זוהי ההִתְנַסּוּת.

מתוך הכניעה לאסטרטגיה האנרגטית ולתהליך קבלת ההחלטות הייחודי של כל אחד, מתחיל תהליך הניקוי מההתניות. אני חווה את זה כל כך חזק על עצמי, ורואה את זה אצל הסובבים אותי.

קיימת אשלייה מאד גדולה בעולם המנטלי שלנו, שידע הוא כוח. בניו אייג', ברבדיו השונים, לימדו אותנו שברגע שאנו "יודעים" משהו, זה כבר חצי הדרך לשינוי...אז זהו ש... לא.

ההתניות שלנו, שהסיטו אותנו מעצמנו החל מיום היוולדנו, טבועות עמוק בתאי גופנו. הניקוי אורך כ- 7 שנים - כל התאים בגוף צריכים להתחלף. וזהו רק הסיבוב הראשון. כל 7 שנים הניקוי מתחדד ומתבהר.

ה"לא עצמי" שלנו הוא חזק, אינטליגנטי והצליח ליצור הישגים רבים במהלך חיינו. מה שבאמת מפחיד הם ההישגים שלו, לא הכשלונות... כי אותם "הישגים"גורמים לאשליית השליטה של המיינד להיראות כל כך אמיתית.

לא, הידע לא תמיד עוזר. יש רבים שדרכם אפילו מוסטת בעודם צוללים לתוכו.

לשמחתי, העיצוב שלי בנוי להשתמש בידע הזה לעזרה לאחרים. יש לו מקום, כאשר אנשים שכבר בניסוי עוברים דברים ורוצים לקבל עוד כיוונונים והארות. לא כולם צריכים את זה. הרי כל אחד הוא יחיד ומיוחד, ולכל אחד יש תהליך קבלת החלטות ייחודי לו, שמראה לו מה נכון עבורו.

רא אומר שהידע הזה הוא בעצם עבור הילדים.

לפני מספר ימים נולד נכד חדש לחברה שלי. באותו הרגע הבנתי מה זה אומר. מיד עשיתי לרך הנולד מפה וראיתי את כל מה שהוריו צריכים לדעת עליו כדי לגדל אותו להיות הוא עצמו. רק מה... הוריו עצמם חיים בעולם ההומוגני ומה לעשות... הידע נשאר אצלי.

אדם שחי בנוט-סלף ("הלא-עצמי") לא יכול ליצור מרחב אנרגטי עבור האחר להיות הוא עצמו, בפרט לא הורים. אבל ראיתי את האפשרות שזה יכול היה להיות, ואיך זה יעבוד במקרים אחרים.

כן, אנחנו מצילים את עצמנו בשן ועין. אך כמה שיותר מוקדם מקבלים את הוראות ההפעלה האלה, כמה שיותר מוקדם מוכנים להיכנע, וואו, אילו חיים נפלאים יכולים להיות, בתוך הכאוס המנטלי שסביבנו.

אני מתחילה להרגיש את זה, למרות שהמיינד שלי עוד רחוק מלהאמין לגמרי. אני כמו מוקפת בבועת הגנה כזו, שנובעת מהאסטרטגיה שלי ומההקשבה לסמכותי הפנימית. הרדיקליות שלי מגנה עלי, זה באמת חלק ממה שעוצבתי להיות, והקיצוניות שלי היא גם עבור אחרים, כהשראה.

ארבעת הטיפוסים שחיים על הכדור הזה שונים זה מזה בתכלית השינוי. לא מדובר בשוני מנטלי. מדובר בשוני מכני. תפקוד שונה, מטרה שונה. שוני אדיר, שוני בלתי נתפס. . . .  וכולם מותנים להיות כבשים, כבשים טובות לועסות עשב.

לגלות מי אנחנו, להתחיל להתיישר אל הקסם של הייחודיות שלנו, זו חוויה שאינה דומה לדבר. היא אפשרית ומתאימה בעיקרון לכולם. מעטים מאד מאד הם המאמצים אותה.

מדוע? כי העדר חזק מכל. המיינד ההומוגני חזק מכל.

כאשר שרביט הקסמים של העיצוב האנושי נוגע בנו בעיתוי הנכון... אין לנו שליטה על דבר, כולל על הבחירה להיכנס לניסוי.

חיבוק גדול לכל המתנסים באשר אתם. אני כאן עבורכם אם הנתיב שלכם יובילכם אלי.

ב א ה ב ה.