בְּלוֹגַּאיָה

גאיה אריאל

30.3.2014

לָצֵאת מִקֻּפְסַת הַשִּׁמּוּרִים

טיילתי בעין הוד בשבת ונתקלתי ביצירת האמנות הזאת.

דימוי מדויק להתניות שדוחסות את מערכות היחסים שלנו לתוך קופסאות שימורים והופכות בני אדם לסרדינים מעושנים. ככה נראות מערכות היחסים ההומוגניות (הארכאיות, שלמרבה הפלא עדיין מככבות על מסך חיינו). שני אנשים המודבקים זה לזה, ללא מרחב, תרתיי משמע, והופכים לשני סרדינים משומרים זהים.

זה לוקח אותי לעניין "השינה בנפרד" שחשוב כל כך בניסוי של העיצוב האנושי. השינה המשותפת היא אחת מההתניות הקשות ביותר שאנו חווים מרגע לידתנו. תמיד ישנים באורה של אנשים אחרים. כמעט תמיד. לא הייתה לנו אפילו תחושה של חירות אנרגטית, לא ידענו שאנו זקוקים לזה, שזו זכותנו.

כשאני פותחת קופסת שימורים שכזו (זה נכתב כשעוד הייתי לעיתים חוטאת בקופסאות מהסוג הזה...) אינני יכולה להבדיל בין סרדין אחד למשנהו. אין להם זהות ייחודית, משהו משלהם. הם בדיוק כמו כל האחרים.

עמוק בתוכי תמיד ידעתי שמערכות היחסים שראיתי סביבי אינן מעוררות בי השראה, ואלה שלי היו אסון, ולא היה לי שמץ של מושג איך יוצאים ממחול השדים הזה. ה"לא-עצמי" שלי הכניס אותי לתוכן, והעצמי האמיתי שלי, חבוי מתחת לערימת ההתניות והזוועות, גסס.

ידעתי שחייבת להיות דרך אחרת. חשתי את זה. היום, מה שאני אוהבת במערכות היחסים שלי זה שהן מושתתות על כבוד אנרגטי הדדי ומכבדות את הייחודיות של כל אחד מהצדדים.

אני אוהבת את הביטוי של רא "אָנוֹכִיּוּת מוּאֶרֶת". העיצוב שלי בנוי לאהבה עצמית והעצמה עצמית, ולכן למדתי כל חיי לאהוב את עצמי ולכבד את המרחב שלי, אך כאשר המיינד שלי החליט עבורי החלטות, המקום המקודש הזה חולל פעם אחר פעם.

כעת, כשאני חיה את העיצוב שלי, אני חשה כמה מופלא זה לאהוב את עצמי, ומהמקום הזה להיכנס למערכות יחסים אשר נכונות לעיצוב שלי. אני מכבדת את האחר כפי שהוא, ושנינו לא צריכים להיות מה שאנחנו לא, או להפוך לארכיטיפ זה או אחר שהמיינד שלנו היה רוצה שנהיה.

יחסים מהווים הזדמנות לחוות משהו אשר נולד ממפגש של שני אנשים. זהו טעם חדש וייחודי אשר כל אחד מהצדדים חווה אותו לפי דרכו המיוחדת, דרך הפילטר של העיצוב שלו. אין צורך להיות דומים או להפוך ל"אחד", וזה גם בלתי אפשרי.

אנחנו עוברים התנסות ביחד ואז חוזרים "הביתה" להיות בתוך האורה שלנו, להיות לבד, עד שניפגש שוב.

מערכות יחסים נאורות מציעות לנו חברות, כבוד אנרגטי ותהליך לימודי משותף, במקום תלות הדדית, דביקות והזדקקות. טוב, למעשה אין לנו בחירה... זה פשוט מתרחש אם וכאשר אנו מתנסים בחיים לפי העיצוב שלנו באופן רדיקלי. ה"לא-עצמי" אינו מרפה בקלות אבל... גם לו אין בחירה ;-)

באהבה (עצמית),

אני.