בְּלוֹגַּאיָה

גאיה אריאל

ZOO -גיות ?

 

מאז שאני זוכרת את עצמי התבוננתי במערכות היחסים שראיתי סביבי (וגם במערכות היחסים שלי), ולא הבנתי איפה חתיכת הפאזל החסרה. הרי לא צריך להיות גאון כדי לראות שהדברים פשוט לא עובדים.

בכל התהליכים שעברתי עם עצמי וכמנחה, מערכות היחסים היו הדבר שהכי מיגנט אותי. ההבנה העמוקה שלי הייתה שהאחר הוא מראה, ודרכו אדם יכול ללמוד את עצמו.

מרכז הסקרל שלי אינו מוגדר - פרוג'קטור, ואצלי הקסם הוא שהסקרל פתוח לחלוטין (ללא שערים מוגדרים בסקרל). ז"א - אין ספק שזהו נושא משמעותי בחיי: ההתבוננות באינטימיות, מיניות, מערכות יחסים ואנרגיית החיים.

המבנה המיוחד הזה נועד לרכוש חוכמה בנושאים האלה. זהו אחד החלונות הגדולים והחשובים ב"לימוזינה" שלי, דרכם אני מסתכלת בעולם. זהו הנוף שאני רואה. ואכן, התניות עמוקות ביותר שייכות למרכז הפתוח הזה אצלי, ומשם מתחילה להתגלות החוכמה.

העיצוב האנושי נתן לי את המפתחות להבין את עצמי, וכן - כפרוג'קטור - להבין את האחר ולהדריך אותו. כל חיי ידעתי את זה, אך לא היה לי את הכלי המדוייק. ההתנסויות הרבות שצברתי מאפשרות לי להתבונן בעבר ולראות כל כך הרבה...

קיבלתי סוף סוף את חתיכת הפאזל החסרה. התחלתי להבין את המכניקה. זו מכניקה.

המיינד , המישור המנטלי, אינו יכול לתת מענה לקשיים במערכות היחסים. פשוט לא. וכשהמיינד מנהל את החיים, ואנו מחליטים מתוך ה"לא-עצמי" שלנו, אין מוצא פרט לסבל. וכמובן, זה מתחיל במערכות יחסים אישיות ועובר לכל התחומים של האנושות על הכדור.

התחושה הראשונית הייתה התרגשות. וואו, קיבלתי מתנה. ידעתי שזהו, מצאתי את הנתיב, ויחד עם זאת - ראיתי אפשרות לשדרג את מערכת היחסים שהייתה לי אז.

הייתי בזוגיות עם גבר מקסים. אהבתי אותו, היה חיבור מיוחד, פרוג'קטור. כמובן שלא ידעתי זאת לפני המפגש עם ההיומן דיזיין, אין ספק שזו אחת הסיבות לתחושה הקסומה שהייתה לי איתו. וכמובן שהיו גם אתגרים.

היום, כשאני מסתכלת על המפה המשותפת שלנו, אני רואה בברור את המקומות שבלי התעוררות פשוט לא יעבדו. ואין פתרונות מנטליים, אין פתרונות התנהגותיים, אין דרך אחרת פרט להתעוררות למי שאנחנו.

ואז, זה קל יותר? לא במובן הפשוט של המילה. במובן העמוק של המילה - כן.

כשאני חיה את מי שאני, ויש לי אסטרטגיה וסמכות פנימית המובילות אותי, ובן זוגי חי את מי שהוא ויש לו את האסטרטגיה והסמכות הפנימית שלו המובילות אותו, החיים נראים אחרת. כמה עומק ויופי ניתן לקבל מקשר שכזה.

כאשר אנשים חיים את העיצוב שלהם, הם אינם מתאימים לדפוס המקובל של מערכות היחסים בתּוֹדַעַת הַעֵדֶר. זוהי התנייה קולקטיבית עמוקה ומכאיבה. אנשים בנויים לקשרים מכל מיני סוגים, כשהדבר היחיד שאמור להנחות אותם זו האסטרטגיה שלהם והסמכות הפנימית שלהם.

חשוב לזכור - ב"מושב האחורי" יש מקום רק לנוסע אחד. אין לימוזינות זוגיות, פשוט אין.

הדברים התגלגלו אחרת משרציתי. בן זוגי לא רצה להיכנס לניסוי, ולא כיבד את בקשתי לישון לבד באורה שלי (זה היה הטריגר), ולכן, נפרדו דרכנו.

וכבר אז הרגשתי שאין לזה שום קשר לאהבה... אהבה, לפי ההיומן דיזיין היא בכלל לא רגש. היא מהות הקיימת בנו. אין לנו שליטה על מערכות היחסים שלנו - מתי הן מתחילות ומתי ואיך ייסתיימו. כל שאנו יכולים לעשות זה לחיות נכון, ולראות מה יקרה, מי יגיע ומה ייתרחש.

הנאמנות שלי לעצמי אינה עומדת למבחן, היא תמיד במקום הראשון, תמיד הייתה. היום אני מתנסה במערכות יחסים שונות לחלוטין ממה שהיכרתי. קודם כל - תנאי הכרחי - אני מכבדת לחלוטין את מי שאני, את המבנה שלי. הכלים המכוונים אותי הם האסטרטגיה שלי וסמכותי הפנימית.

הכבוד המלא לעצמי, מאפשר לי באופן טבעי לחלוטין, לכבד את האחר. וכאן מתחילה הרפתקאה מרתקת. כשאדם חי את העיצוב שלו, הוא במקום הראשון. שני אנשים המכבדים את עצמם ומקבלים לחלוטין את מי שהם, את המיוחדות שלהם, למרבה הפלא, מכבדים ומקבלים בקלות רבה יותר את האחר, וזה הולך ומתעצם.

היופי הוא כששני אנשים אלה מעודדים זה את זה ותומכים זה בזה בהתנהלות לפי האסטרטגיה והסמכות. זה עבורי יחסים עֵרִים.

כשאדם חי את מי-שהוא-לא (בשפת העיצוב האנושי – את ה"לא-עצמי" שלו), הוא לעולם לא מרוצה מעצמו ואינו מקבל את עצמו. לכן, לעולם לא יקבל את האחר. מי שרוצה להיות משהו אחר ממה שהוא, ירצה תמיד גם לשנות את האחר. תמיד.

כשאני מכבדת את כל מה שקורה לי, ואת המבנה המיוחד שלי, ואינני רוצה להשתנות, אני מתחילה לקבל את סביבתי כפי שהיא. סמכותי הפנימית מכוונת אותי עם מי נכון לי להיות ומתי. זה הכל.

וכאשר המפגש נכון, המתנות רבות.

וכן, זה מאתגר מאד את המיינד. יחסים נכונים אינם מה שאנחנו מצפים. אינם תואמים את הכללים החברתיים של העדר. אינם משתלבים באג'נדה זו או אחרת. הם פשוט נכונים למי שאנחנו.

מאתגר, מדהים, משחרר. להיות אני, כפי שנועדתי להיות. לאהוב אותי, לאהוב את האחר ולקבל את מי שהוא. בפשטות, בלי אג'נדה, בלי לוח זמנים. נכון לרגע הזה.