בְּלוֹגַּאיָה

גאיה אריאל

סוף יוני 2012

שנה תמימה לניסוי שלי :-)

 

וואו. חלפה שנה תמימה, במהירות אדירה.

הותירה מאחור חיים שלמים שחרקו וצרמו והכאיבו.

אני מתבוננת במי שאני עכשיו ומחייכת: אם זה מה שקרה בשנה, מה יהיה אחרי 7 שנים? המרוץ הסתיים. החיצוני והפנימי.

עובר בי תדר של הוקרת תודה עמוקה, בכל יישותי. מכירה את עצמי יותר ויותר, מכבדת את עצמי יותר ויותר. מרגישה "בבית" בתוך העור שלי. לא רוצה לשנות בעצמי דבר. גם לא את האתגרים.

קיבלתי כלים מדהימים לנוע באופן הנכון לי. ההתנסות היא כל מה שנותר - התנסות והתבוננות. כל כך הרבה קסם, כל כך הרבה שלווה וכל כך הרבה מתנות.

נושרים ממני דברים שאינם אני. ההתמודדות שלי עם דברים מפתיעה שוב ושוב, הידיעה הפנימית שיש לי על מה לסמוך (אסטרטגיה וסמכות) מחזקת ומרגיעה. ההמתנה מעלה על פני השטח הן את ההתניות והן את המתנות... קסום.

הסמכות הפנימית שלי היא הרגש, מקלעת השמש. פחדתי מאד בהתחלה, שלעולם לא אבין "אותה",שלעולם לא אצליח להתנהל "נכון"... ובעיקר - שלעולם לא אצליח להמתין. וראה זה פלא – לא רק שאני ממתינה באהבה, אלא גם נהנית כל כך מכל מה שמתרחש בזמן שאין החלטה.

חיים שלמים מתרחשים! עומקים, נקודות מבט ותובנות שלעולם לא יכולתי להגיע אליהם מתוך פזיזות וספונטניות.

פחדתי גם שאיש לא יזהה את האיכויות שלי, שלא יזמינו אותי, שלא ולא ולא...

ובינתיים- התאהבתי בלהיות אני, בשקט, עם עצמי. ומתוך כך מתגלה הדרך, האנשים ההולכים בה לצידי והעלילה. דבר לא בשליטתי, אני נהנית מהישיבה במושב האחורי.

תודה לכל מה שקרה ועוד יקרה, תודה לכל מי שמעורב בדרך המרתקת הזאת.

תודה לנהג שלי :-)