בְּלוֹגַּאיָה

גאיה אריאל

4/2/2012

שבעה חודשים בניסוי

 

השינויים הפנימיים והתובנות שאני חווה בתקופה הזאת, מדהימים אותי בכל רגע מחדש. המיינד שלי והסובבים אותי לא היו יכולים להעלות על דעתם לאן אתגלגל והיכן אמצא את עצמי (תרתיי משמע...)

כפי שזה נראה מבחוץ- איבדתי הכל. לפני כשבעה חודשים הייתי במצב של שיתוק. אפילו לא ידעתי מה עובר עלי. רק ידעתי שנשמתי זועקת לעזרה. קול פנימי זעק ממעמקים. לא נראה כלפי חוץ. הרי "יצרתי" את המציאות שרציתי... גרתי באירופה במקום מהמם, הייתי עם"גבר חלומותיי", הייתי בשפע כלכלי והאמנתי שאני מגשימה את כל שרציתי.

נכון שהייתי בעייפות תהומית מטשטשת, ונכון שלא ידעתי את נפשי מרוב חוסר בהירות, ונכון שגופי רצה להיות עם עצמו לבד ולנוח... הפער בין הזעקה מהמעמקים לבין מה שהמיינד סיפר לי הלך והתרחב. ההתנגשות החזיתית הייתה בלתי נמנעת.

כך מצא אותי העיצוב האנושי.

תוך מספר שעות ירדו כל כך הרבה אסימונים. מעט הידע שקיבלתי בשיחה של כמה דקות נתן לי כל כך הרבה תשובות, שכל מה שיכולתי היה לקפוץ לניסוי. למעשה, קרסתי לניסוי.

כך בדיוק זה היה. יום או יומיים לפני השיחה הגורלית הזו, הייתי עם עצמי ודיברתי אל מה שהיום אני מבינה שזהו"הנהג". פשוט ביקשתי שיגיע הדבר שיכוון אותי, כי אני אבודה. "יצרתי" בדיוק את החיים שרציתי והפלא ופלא - הרגשתי אבודה.

משהו בפנים, אותו מקום שתמיד מביא אלי את הצעד הנכון הבא, תקשר עם הנהג שלי (אינני יודעת איך זה באמת עובד- העיקר שקיבלתי את המתנה הזאת). ובעודי קורסת לתוך ההתנסות באסטרטגיה שלי, באותם רגעים האינטואיציה שלי אמרה לי שחיי כפי שאני מכירה אותם מתמוטטים.

לא שלא פחדתי... חוסר הוודאות היכה בי. אך זה היה חזק ממני. תמיד הייתי כזו. היום אני יודעת שזהו חלק מהעיצוב שלי. קפיצות אל תוך הלא נודע... רק שהפעם, הגוף שלי לקח אותי, כדי להציל את עצמו.

"שוחררתי" אחר כבוד ממערכת היחסים שהייתה לי. משברים ושינויי תפיסה לא היו באג'נדה של בן זוגי. זמן מה כבר הייתי מפורקת פיזית ונפשית, ופתאום נכנסתי לדבר המשונה הזה ו...רציתי לישון לבד. בתוך האורה שלי.

נשארתי בלי בית, בלי כסף, בלי דבר. אפילו חפצי האישיים נשארו בחו"ל והוחזרו לי בדרך לא דרך וחלקם אבד לחלוטין. איבדתי גם את רוב הרשת החברתית שנבנתה סביבי במשך כל שנות עבודתי הפוריות עם אנשים.

מה שיפה הוא, שלא הייתי יכולה להתחיל את הניסוי ממקום יותר מדויק. ארבעה חודשים רק החלמתי. ישנתי שעות על גבי שעות, הייתי לבדי המון, כמעט כל הזמן. כמעט לא דיברתי עם אנשים, בכיתי, הרהרתי, ותוך כדי כך עברתי את תהליך ה- LYD.

הליווי והידע ביחד חיברו לאט לאט את חלקי הפאזל. התחלתי להבין, לקבל, ובעיקר לראות. רק נגעתי בעיצוב האנושי, וכבר הכל נראה שונה. היום, כשאני מסיימת בקרוב את הכשרתי להיות מדריכת LYD, אני יודעת שזה למעשה מה שהייתי כל חיי, רק שלא היו לי הכלים המדוייקים. כל מה שנתתי לאחרים היה אחרי שחייתי אותו וחשתי מה הוא נותן, ונגעתי רק בכלים עוצמתיים ובעלי יכולת ליצור שינוי גדול.

אך כל הכלים האלה הם כלים שה"לא עצמי" משתמש בהם ומרגיש שיותר טוב לו, עד המשבר הבא. מדוע? הרי הם אמיתיים וטובים. אלא שכאשר אדם חי ללא האסטרטגיה המתאימה לו ונע על פי החלטות מנטליות, אין מצב שיהיה שינוי קוואנטי. ה"לא עצמי" יכול להרגיש טוב יותר, לפרקים.

מסע הגילוי נמשך, ההתקלפות של 7 השנים הראשונות תראה לי מי אני ומה מתחבא שם בפנים.

לכל אחד שמתמסר לניסוי יש מה לגלות...

אנחנו לא מי שחשבנו שאנו, איזה כייף!

יש המון הפתעות בארץ הפלאות....